עצים ואומנות

עוד רגע כבר יוצא ט"ו בשבט , אבל מה אכפת?

תמיד טוב להביט באומנות. ובאומנות עצים בפרט.

מזמן לא כתבתי, ובטח שלא בבלוג הזה שנזנח לטובת הבלוג בבלוגיה כיכר העיר של אתר תרבות IL. הבלוג ההוא שריר ובריר וחי וקיים אבל כבר לא מתעדכן. אז נתעדכן כאן, מפעם לפעם.

הרי האדם הוא עץ השדה וכל זה, והדמיון בין אדם לעץ לא נעלם מעיניהם האומנותיות של אומני כל הזמנים והמקומות.

נתחיל עם אדם-עץ עצוב שכזה, שמבוסס על אגדה מיתולוגית – הנימפה דפנה המזוהה עם מים מתוקים, נחלים, בארות ונהרות, בורחת מאפולו שרודף אחריה. בצר לה היא מבקשת מאבא שלה, אבי הנהר, שיהפוך אותה לעץ. היא אכן הופכת לעץ דפנה.

התיאור הנאיבי שלפניכן הוא מיניאטורה מכתב יד צרפתי מתחילת המאה ה-15, של  Christine de Pizan, המכונה גם "ספר המלכה".

אז אחרי שנזכרנו באיזה עולם מחפיץ אנחנו חיות ואיך שהאדם היא עץ השדה כי אין לה ברירה יותר טובה, נצא לנו לשוח עם האיכרים השמחים של שלהי ימי הביניים, שזורעים בהמון שמחה ונראה לי שכך הם גם קוצרים: קבלו את האיכרים בספרו של NICOLAS FLAMEL , אלכימאי צרפתי בן המאה ה-14, שבין השאר כתב ספר בשם The Figures of Abraham the Jew. הספר נפתח בנבואת נחמה לעם היהודי ובהמשך מגלה לנו איך הופכים מתכת אחת למתכת אחרת, ובפרט איך הופכים מתכת לזהב – כל את על פי הצהרת המחבר, בין השאר כדי להקל על היהודים את תשלום המיסים שהם מחויבים בהם. ובאמת למה לעבוד כל כך קשה בשדה אם אפשר פשוט ליצור זהב…?

דרישת שלום גם מקוטפי הפירות של המאה ה-15 באיטליה, מסדרת ספרים המכונה herbals: הקוטפים זורקים את הפירות אל האשה עם הסינר, בעולם שהפירות הם ברכה מורגשת – ם לא נשמרים במחסני קירור ולא זמינים ובכלל לא מובנים מאליהם:

ועכשיו בטיסה קלילה מזרחה, לארצות האסלאם – שם נפגוש כתב יד הודי מוסלמי מרהיב ובו שילוב נפלא של חיות ועץ: כתב היד הוא מהשנים 1630-70 והוא נמצא במוזיאון     1630-70 jagdish and kamla mittal museum בעיר היידראבאד. זה כל כך יפה שחבל לקלקל במילים:

ואם לא די לנו באלה, אז קבלו כתב יד מוסלמי-פרסי נוסף ובו עצים פיוטיים מהמאה ה-16 – עצי התאריכים של הינדוסטאן.  (Walters Art Museum Ms. W.596, fol. 28b):

העץ שלנו לפעמים לבד ממש כמו האדם, וצריך לעמוד ברוחות:

רבי אלעזר בן עזריה אומר…כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו  שנאמר (ירמיה י"ז) 'והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב'. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (ירמיה י"ז) 'והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום  והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי'

[משנה, מסכת אבות, פרק ג, משנה כב]

אז קבלו עץ כזה, שהרוח החזקה לא עוקרת אותו – עץ על הר כשרוח הצפון נושבת עליו והוא מוקף בדרקונים, גם הוא מספרו של האלכימאי שלנו NICOLAS FLAMEL – The Figures of Abraham the Jew [ אוסף ספריית אונ' סן אנדרוז]

כן. עצים עומדים בסערה מאז ומתמיד. כך גם עץ התמר של  Winslow Homer משנת 1898

לא כל עץ עומד בזה. עצים מגיעים לסוף חייהם ונעקרים למרבה הצער. וגם אז הם גורמים לנו להזדהות עמוקה ולצער. הנה העץ העקור בסיברסקיה של האומן הרוסי בן המאה ה-19   Ivan Shishkin:

התעייפתם מלהתמודד עם הרוחות החזקות?

כנראה שהגיע הזמן להירגע קצת, לנשום עמוק ולהכנס למצב רוח מדיטטיבי – להתבודד קצת בטבע, בנוסח המזרח הרחוק:

הנה כאן, הטבע השלו שהוא מעבר לעולם הזה – ציור קיר של ציפורים ופרחים מארבע העונות בארמון   bokuga kachōzu המאה ה-16 בקיוטו יפאן. האומן – shihon:

ואם תרצו דווקא את העץ האנושי – השחוח, העומד בפגעי הזמן והוא גם בודד וגם משלב, אז היצירה הזו מומלצת – מדיטציה לרגלי הר הבלתי אפשרי – יצירה סינית של האומן   Shitao משנת 1695:

כל כך הרבה עצים עצובים יש, קיומיים ואנושיים. הנה עצים בשחור-לבן של רמברנדט – שלושה עצים נוגעים ללב מהולנד של 1643:

עוד קבוצת עצים שצובטת את הלב ומרהיבה בו זמנית, היא זו שביצירה "עצים ושקיעה" של האומן הרוסי-אוקראיני  Arkhip Kuindzhi, מסוף המאה ה-19:

אנושיים לא פחות הם העצים הבודדים – ויש רבים רבים כאלה. כך למשל העץ הכואב והזוויתי של אגון שיל'ה – מלא הבעה וכאב ככל יצירותיו של האומן הגדול – "עץ בשלהי הסתיו" משנת 1911:

עץ מעוגל ומנוחם יותר הוא עץ התפוחים של  Nicholas Roerich משנת 1905. אבל גם הוא למרות שלא מביא לנו את הסבל לפנים כמו שיל'ה, בכל זאת הוא מספר סיפור עדין ולא לגמרי שמח –

עץ-תינוק הוא השקד של וינסנט ון גוך משנת 1888, האיש שהרבה לפתל את הטבע ואת העצים בפרט כדי לבטא  את כל מה שסער בתוכו. השקד הצעיר רענן ותמים. עדיין לא מפותל ועדיין יש בו הבטחה לטוב.

השקד שונה כל כך משדרת העצים הקודרת של ון גוך משנת 1884, בה עובר האדם הבודד, ומציג את מצבו של האומן הגדול שחי בתוך שמיכת בדידות גדולה ממידות אדם:

עצים הם פלא, כמו הטבע כולו. ויש מי שבוחרים לראות את העולם כולו כפלא רב צבעים. כך למשל העצים הכחולים של פול גוגן משנת 1888, שגורמים לי לרצות להיכנס ל יער הפלאי הזה ולטייל:

כך גם העצים היפהפים של גוסטב קלימט, שכאילו חרוזי זכוכית ורקמות נשזרו בהם, ליצור סיפור אגדה של טבע שהוא מעל לטבע, הנה היצירה "שושנים מתחת לעץ" מתחילת המאה ה-20:

אני רוצה לסיים בשלוש יצירות נטורליסטיות, כאלה שרוצות לתאר תאת הטבע המרהיב ועושות את זה באופן מרהיב ומנחם – נסיים בשמחת הטבע, בשמחת היצירה ובחיבור של שניהם יחד:

apple-trees-in-blossom-1862. Charles-Francois Daubigny

 tree. Victor Borisov-Musatov

Apple trees in blossom-1879. Paul Gauguin