מישהו נכנס הביתה והרס הכל
רגע קטן בפנים בית בורגני. השנה היא 1920. השפעת המצלמה ניכרת. רמת החיים ניכרת גם היא. מסודר ונקי, אבל לא מסודר מדי. פרחים וצמחים. ספרים ורהיטים. שטיח. בית של בורגנים טובים שנוכחים בו דרך חפציהם, גם אם הם עצמם נעדרים מהתמונה.
מלווה שאלק [ Malva Schalek] ציירה את העולם ממנו באה. עולמה של אשה בורגנית-אינטלקטואלית מצ'כיה. יהודייה. בשנים האלה היא מציירת טבע דומם ופנים דירות מרוהטות היטב. דירות שהדיירים הטובים שלהם יופיעו מאוחר יותר בציוריה, ודווקא הם – כאשר לא נותר מהחיים הטובים דבר. כאשר נלקחו הרכוש והבתים, הכבוד והניקיון, האסתטיקה והסדר, נותרו בני האדם. על האנושיות והשבריריות שלהם. על הכאב, הדאגה והמכאוב.
השוואה בין השלווה הבורגנית של דמויותיה משנות העשרים לאלה שיבואו אחריהם בציורים עדינים ואווריריים ובאיורי שחור-לבן, מלמדת על עומק השבר. היכן היא הילדות מרובת הצעצועים והמוגנת בטרזינשטאט, שם גם דיוקן ילד הוא דיוקן של מבוגר.
בואו נתחיל מהתחלה
כמעט וכתבתי שמלאווה הייתה תוצר מובהק של היהדות האינטלקטואלית של תקופתה. זו אסירת התודה לאמנציפציה וללאומיות, זו המזדהה בכל לב עם האומה ונלהבת לשרת אותה. הכל נכון רק שזו ודאי אינה התמונה כולה. הרי כל אדם הוא עולם ומלואו וכל אומנית מתארת את העולם ויוצרת בדרכה. ואין לאדם תחליף ודמיה זועקים אלינו מהאדמה.
מלווה שאלק
לכן אכתוב, שיש כאן סיפור מוכר מאוד. סיפורה של משפחה צ'כית אינטלקטואלית, יהודייה במוצאה, מזדהה ופעילה עם תנועת הלאומית הצ'כית. ויש לה למשפחה הזו בת, מלווה. האחרונה מבין ארבעה ילדים. היא נולדה בשנת 1882 למשפחה שמקורה מבוהמיה . משפחה משכילה דוברת גרמנית. הייתה זו משפחה אמידה שהחזיקה בבניין המגורים בו התגוררה והייתה הבעלים של חנות הספרים שבקומת הקרקע. חנות שהפכה לסלון אינטלקטואלי וביטוי למאוויים התרבותיים והלאומיים של סבה של מלווה ושל אביה.
מלווה שאלק, דיוקן עצמי
הכישרון האומנותי של מלווה הוכר במשפחה מגיל צעיר, ולכן בתום לימודי התיכון היא נשלחת לאקדמיה לנשים ללימוד אומנויות במינכן. משם היא ממשיכה לווינה וזוכה לתמיכת קרובי משפחה אמידים ותרבותיים, שגאים מאוד בהישגיה ודואגים להציג את עבודותיה בעיר. היא הולכת ומתפרסמת כציירת דיוקנאות. רוב לקוחותיה והמודלים שלה משתייכים למעמד הבינוני-גבוה של החברה היהודית, אך לא רק: בזכות הקשרים הענפים של הדוד שלה היא מציירת את דיוקנאותיהם של הקיסר פרנץ יוזף, יוהאנס ברהמס ויוהאן שטראוס.
כשאני מביטה בציוריה מאז אני לא יכולה שלא לתהות מה קרה לאם היפה ולשתי בנותיה. או מה היו הקורות את הגברת ההדורה עם הכובע הרחב.
לצד הדיוקנאות החשובים ציירה מלווה גם דמויות "שוליים", כמו "האשה במטבח" משנת 1912. העדינות והחמלה שבתיאור הדמות, ישובו ויופיעו בציורי הגטו שלה, וביתר שאת.
בשנת 1938 מגיע האנשלוס ואתו ההבנה כי יש לנטוש מאחור את הסטודיו ואת יצירות האומנות ולשוב הביתה, לצ'כיה. מלווה מותירה מאחור את יצירותיה. רובן נעלמו. רק שלושים מהן אותרו מאז.
מלווה שבה לצ'כיה מלווה בדודה שלה. הן מגיעות לעיר שדה, בה משמש אחיה של מלווה כשופט אזורי. האם הם מאמינים כי מעמדו ותרומתם לאומה הצ'כית יעמדו להם לעזר? מתי מגיעה ההבנה כי שום דבר מעולם הישן לא יהיה עוד כפי שהיה?
עולם חדש של בלהות – והאדם יוצר
והנה עולם חדש. אין לדעת מתי הגיעה ההבנה כי אין מוצא. רק העובדות היבשות נותרו וגם היצירות של מלווה. העובדות היבשות מעידות כי בשנת 1942 גורשה מלווה לגטו טרזין. היא הייתה אז בת שישים. מהעולם המרופד, השטיחים והתמונות הממוסגרות לא נותר דבר. עולם חדש עם חוקים חדשים, עגה מקומית, הגדרה חדשה של "אדם", "יציבות" ו-"רכוש". כל אלה עובדות. את הכאב אפשר למצוא ביצירות האלמותיות של מלווה.
לפני שנביט ביצירותיה, אני רוצה להרחיב מעט את התמונה ולהביט אל ה"בית" החדש של מלווה – גטו טרזין.
האדם הוא גם יצור יוצר. הוא יוצר גם בתנאים הקשים ביותר, אם רק נותנים לו. גטו טרזין היווה ללא ספק הוכחה ניצחת לרוח הזו, רוח האדם. במקום שנועד לשכן 3,500 חיילים הצטופפו למעלה מ-50,000 נפש. רובם דחוסים במיטות קומות, בחדרים צפופים ומלוכלכים שהכילו מאות אנשים, מחכים. אכולי כינים, חולים רבים בדיזנטריה ובדלקות ריאות. אוכלים אוכל קלוקל. מנסים לחלץ עצמם מהמשלוחים לפולין, להשיג עבודה נכונה, תעודה, מזון, הגנה כלשהי. מנסים לעלות במדרגות הצרות או להגיע לשירותים הציבוריים בזמן, בטרם יהיה מאוחר מדי.
בתוך גטו טרזין פעלו ויצרו משוררים, סופרים, מוזיקאים, ציירים ומאיירים, חלקם נערים צעירים. הצעירים שוכנו במעונות משלהם והמדריכים שלהם שקדו לתת להם מעט מהעולם שנותר מאחור: הם יצרו עיתונים, סיפורים, שירים וציורים. פיטר גינז הוא מהידועים שבהם, אך אינו היחיד; עדות ליצירותיהם נותרו בעיתון הילדים VEDEM, KAMARAD , RIM RIM RIM, DOMOV.
ציירי הגטו תיעדו את מציאות החיים במקום, הבריחו ציורים אל מחוץ לגטו וסיכנו בכך את חייהם, פרשה שנודעה בשם "פרשת הציירים". עם השנים מתגלות יצירות נוספות שנוצרו בגטו טרזין. אחת הנודעות שבהן הוא ספרון יום ההולדת "תומי" שניתן במתנה לתומי בן השלוש, ע"י היוצר, אביו של תומי, המאייר ברדז'יך פריטה הספרון המקסים והילד שרדו. האב נספה.
היה-זה רק בשנת 2002 שהנובלה "וירא אלוהים כי רע" יצאה לאור בגרמנית לאחר שתורגמה מצ'כית. הנובלה נכתבה ע"י המשורר אוטו וייס, ובה הוא מתאר באופן נוקב וסרקסטי את הגעתו של אלוהים לטרזין, כדי להבין מה קורה במקום הזה, ולמה. הנובלה מלווה באיורים פרי מכחולה של בתו, הלגה וייסובה-הושקובה, שהייתה אז בת שלוש-עשרה. בטרם שילוחו לאושוויץ דאג וייס למסירת הנובלה ושיריו לחבר, וזה דאג להסתיר אותם בגטו. הנובלה, השירים והמאיירת הצעירה שרדו. וייס נספה באושוויץ.
אלו לא כולם, כמובן. שירים, מחזות, פזמונים, קריקטורות, תפאורות, ציורים, יומנים, מנגינות, ספרי לימוד צעצועים ועוד – כל אלה נוצרו בשנות החשכה על-ידי הנרדפים והמבוזים ביותר. היו שגילו את כוחם לפתע, מתוך כורח או תושייה והיו שהמשיכו ליצור. כי את זה לא יכלו לקחת מהם.
מלווה מציירת בגטו טרזין
נשוב אל מלווה, שוודאי לקתה בהלם לנוכח העולם החדש וחוקיו. הריחות והצבעים. הגסות והלכלוך. הייאוש והדוחק. המלחמה על הקיום יחד עם המלחמה על היצירה. מהציורים שנותרו עולה הברור מאיליו: לרשות מלווה עמדו אמצעים טכניים צנועים בהרבה בגטו. אך דווקא אמצעים אלה, עיפרון, דיו שחור או צבעי מים – הם אלה שמעלים את יצירתה לגבהים חדשים.
מלווה מתגלה כמתבוננת ורשמת מחוננת שמיטיבה לקלוט את הלכי הרוח בגטו ובעיקר – את המקום של האדם היחיד: היא מתארת את תנאי המגורים הצפופים, את הווי חדרי המגורים: הקושי לטפס למיטות העליונות ולשמור על מעט פרטיות . מלווה מציירת את סדנאות העבודה, את פינות הגטו: חצר הקסרקטין, הגטו בחורף , החצר על אנשי וכבסיה ואת בית הכנסת שבגטו.
מלווה שאלק, בית הכנסת בגטו טרזין אוסף בית לוחמי הגטאות
בדומה לעבר -את פנים החדר, תמצית החיים כפי שהם משתקפים בנוף הדומם, החף מאנשים, המתבטא בעצמים שלהם. כמה שונה החדר הדל מהחדרים שתיארה שנים קודם לכן. שונה ומכמיר לב ומביע בעומק שכל הטוב הבורגני לא יכול היה להביע או לדמיין.
האדם
בגטו מובלט כשרונה שלמלווה כציירת של בני אדם, כמתעדת רחומה ונוקבת של אסונם הגדול. כך היא מתארת ילדים היושבים לצדה של האם החולה, כאשר ברור לנו שתוצאת המחלה ידועה להם וגם לנו.
מלווה שאלק, משפחה לצד החולה, אוסף בית לוחמי הגטאות
היא מתארת את התור למזון בגטו – שרידי הלבוש הבורגני על דמויות אדם הולכות ונחלשות, כפופות, מזקינות והולכות.
מלווה שאלק, בתור לחלוקת אוכל, אוסף בית לוחמי הגטאות
היא מתארת גם רגעים קטנים ואינטימיים, כמו זה של הזוג היושב לאכול יחד, איש מבוגר אוכל לבדו, ילדים יושבים ומאזינים לנגינת גיטרה, אמא ובת קוראות יחד, משפחה ישנה יחד או אם הישנה עם בתה הקטנה – הילדה ישנה שינה עמוקה והאם ערה…
הדיוקנאות שלה, בהם הצטיינה, הפכו נוקבים וחדים יותר, כך למשל בדיוקן גבר זה.
הזיקנה והגטו – מלווה כאמור הייתה בת שישים עם כניסתה לגטו ובת שישים ושתיים עם הישלחה לאושוויץ. במונחים של אז, בוודאי בתנאי החיים בגטו, היא נחשבה לאשה זקנה. מלווה תיארה את קבוצת השווים לה – נשים ואנשים שאיבדו את חייהם והם יושבים וממתינים, אבודים . אנשים היושבים לאכול את המנה שלהם ואחרים הממתינים עוד ועוד.
היא תיארה אותם לפרטיהם – כך בדיוקנאות שציירה בגטו וברישומים רבים: הנשים המבוגרות היושבות בחדר המגורים – האם הן ממתינות? האם הן קיבלו זימון למשלוח? חוסר התוחלת השקט שלהן, מגיע אלינו. כך גם פוגע בנו דיוקנה של אשה מבוגרת, או דמויותיהן של הנשים הסורגות, המנסות להעסיק את עצמן או לתקן את הבגדים ההולכים ובלים. אחרות יושבות ומשוחחות. הבדידות והקושי של אסירת גטו מבוגרת. היא תופסת את הרגעי הקטנים, הפרטיים אך המשקפים את חייהם של אנשים מבוגרים בגטו – כך גם ברישום זה.
הסוף
מלווה שאלק חיה בגטו כשנתיים. היא נשלחה לאושוויץ ב-18 במאי 1944, משום שסרבה לצייר דיוקן של רופא שעבד בגטו. יצירותיה הוטמנו בין שני קירות בגטו והתגלו לאחר המלחמה. רבות מיצירותיה, כאמור, אבדו. האחיינים שלה, הנס אקשטיין (Hans Eckstein) וליזה פיטקו (Lisa Fittko), תרמו רבים מציוריה לאוסף האמנות של "בית לוחמי הגטאות" והן שמורות כ-"אוסף מאלווה שאלק". תשע יצירות שלה מתקופת הגטו הגיעו למוזיאון לאומנות באילת, ולאחר סגירתו הן אותרו והתווספו לאוסף.
במרצפות הזיכרון של וינה, נמצאת מרצפת על שמה:
מרצפת הפליז לזכרה של מלווה שאלק, וינה
צילום- Christian Michelides, 2015
ונותרו הרישומים והציורים. מצבה וזיכרון עולם.
לקריאה וצפייה נוספת על מלווה שאלק:
- סרטון מקיף של יצירותיה שהעלתה ניצה טובי –
- הארכיון המקיף ביותר של עבודותיה של מלווה שאלק באתר בית לוחמי הגטאות
- יצירות של מלווה שאלק באתר המוזיאונים הישראלי
- הערך Malva Schalek בויקיפדיה
- פרטים ויצירות של מלווה שאלק באתר של ניצה טובי
- פרטים ביוגרפיים ויצירות של מלווה שאלק באתר web.archive.org
- יצירות של מלווה שאלק בבלוג BEAUTY BELLEZZA BEAUTÉ
- האמנית רות קסטנבאום בן-דב יצרה סדרת עבודות בשם "הציירת והחסיד" שהן מפגש מדומיין בינה ובין מלווה שאלק והרב וקלונימוס קלמיש שפירא [="אש קודש"], רב יליד פולין שכתביו נתגלו לאחר המלחמה בכד חלב בהריסות גטו וורשה; שני יוצרים שיצירותיהם נתגלו בין שרדי הגטו, באתר של רות קסטנבאום בן-דב.
יהדות, אומנות ועוד 