את מי הייתם מארחים בסוכה….?

סוכות יוצא החוצה 

מה קורה כאן? – אם הייתי תיירת שמגיעה פעם ראשונה לישראל דווקא עכשיו, סביר שהייתי מתבלבלת מהחגים האלה שיוצאים בכל מיני תאריכים בלתי סבירים ומשתקים את כל מה שאפשר היה לראות בארץ קטנה והיפה הזו. אבל אי אפשר כי החגים היהודים מבלבלים הכל.

סוכה בשדרות רוטשילד תל אביב. צילום: Chenspec

זה סוכות הישראלי שיוצא החוצה –  מצד שני, קשה להמעיט במראה המיוחד כל כך של סתיו ישראלי קצרצר עם עננים ורוח ובכל פינה בית ארעי עשוי בדים וקרשים עם גג צמחי – סוכות ישראלי. המקום היחיד בעולם בו אפשר לצפות בתופעה המיוחדת הזו שהיא סוכות. המקום המתאים ביותר לשלב בית זמני עם מזג האוויר [לרוב…] והחג היחידי בו המבוגרים עושים מה שצריך ויוצאים החוצה ובונים בית כמו שילדים אוהבים עם קישוטים יפים ומנצנצים וצבעוניים מאוד.  כמו שצריך.

צילום: benjam1n

אני אוהבת את סוכות מאוד. בכל פעם מחדש. זה לא עובר לי עם השנים ואולי אפילו מתחזק. החג הזה שבו מארחים ומתארחים. אמנם הסוכה שלנו שונה מאוד מסוכות אבותינו וזה שהיא על המרפסת צמודה לבית זה הופך אותה לחביבה במיוחד, ובכל זאת – סוכה.

כמו השלום גם הסוכה פרוסה מעלינו אוורירית ופגיעה, נתונה לשינויים ובכל זאת מגן ומחסה; סוכת שלום.

סוכות בירושלים צילום: Yoninah

אורחים מהעבר – את מי נארח?

אם יכולתי לבחור מהעבר את מי לארח בסוכה שלי הייתי בוחרת כמה אנשים שחשוב לי מאוד שיהיו שם, שיכירו אותי ואת המשפחה שלי ואת המקום שבו אני חיה ושאולי גם אני אצליח להכיר אותם. קצת.

סבים וסבתות – זה אולי המובן מאיליו. ובכל זאת זו הבחירה הראשונה שלי. בניסוי פייסבוקי קצר שערכתי חזרו האהובים מהעבר אצל כולם – סבים וסבתות [והורים שאינם כמובן גם] .

לי יש שתי סבתות ושלושה סבים לארח. עם חלקם גם החג כולו לא יספיק להשלים פערים. הבלתי מוכר מכולם הוא אבא של אמא – הארי דרנגר שכתבתי עליו כבר. האם ברכבת האיומה מצרפת להיכנשהו במזרח הוא העלה בדעתו שהתינוקת שלו תחלץ וכך גם אהובתו-אשתו ויום אחד יהיו לו נכדות ונינים? זה היה אז כל כך בלתי נתפס. האם התקווה ניחמה אותו? אני מאוד מקווה שכן. אני ארצה להכיר לו את כולנו, גם את הילדה שלו שלא ראה מאז הייתה בת שלושה חודשים.  הנה אנחנו כמו שרצית – ציוני שכמותך, והן אכן ניצלו למרות הכול.

גם את אבא של אבא לא הכרתי, סבא מרדכי,  והוא בטח היה שמח ומתמוגג לראות שהצליח לו. הוא הכיר שתי נכדות והנה יש כבר המון נינים ונכדים ומה לו נחת גדולה מזו.

הסבתות שלי בטח היו שמחות להיפגש זו עם זו כפי שהיה בחייהן – סבתא חנה אהבה שאני באה לבקר גם כשכבר לא היו לה כוחות. זה היה קשה מנשוא לילדה בת 15 וחצי. כהרגלה היא בטח הייתה מתמוגגת משלל הצאצאים ובעברית הרצוצה שלה הייתה אומרת משהו כמו "אני שמחתי לראות הילדים. גם אתה שמחתי שאני שמחתי".

סבתא רבקה הייתה היחידה מבינהם שזכתה לראות בנינים וגם ליהנות מהם קצת. היא גם היחידה שפגשתי בתור אדם בוגר וזה היה תענוג אף יותר מלפגוש בה בתור ילדה. היא הלכה מאתנו כשהבן הגדול שלי היה בכיתה א' ועכשיו הוא כבר אחרי תיכון. וזה נראה כאילו זה היה ממש אתמול.

האורח הרשמי שלי

האיש שהייתי הכי רוצה לארח והוא לא קרוב משפחה שלי הוא בנימין זאב הרצל. נדמה לי שיש לי אובססיה לדמות, לאייקון, לאגדה, למותג, לחלום, לנבואה, לכושר הארגון, לכושר האינטלקטואלי, להעזה, להרחקת הראות, להספקים, לטוטאליות, ליכולות היחידות והמיוחדות במינן וגם לכאב – הרצל לא זכה לראות שאכן קם והיה, לא רק חלום ואגדה אלא ממש ממש – מדינת יהודים על פי משפט העמים בארץ ישראל.

צילום: zeevveez

הוא מת צעיר, מרושש וחולה וידע שהקים תנועה והשיג הישגים שלא יאומנו בזמן קצר ובכוחות שלא ברור מאיפה הביא אותם. הצירים הצעירים והמשולהבים ממזרח אירופה כילו את מעט כוחותיו וכך גם חיי המשפחה הטרגיים שלו ומצבו הבריאותי והתשישות של אדם שחי רעיון 24/7 במשך 12 שנה. הרצל הרחיק ראות אבל לראות את חלומו הופך למציאות – את זה הוא לא זכה ראות.

אפשר להתלונן אבל… – רגע לפני שאתן מוציאות את רשימת התלונות והמענות אומר זאת: מדינת ישראל היא פלא היסטורי חד פעמי לגמרי. גם במובנים של יכולות, גם של חזון וגם של מימוש. היא פלא גדול אף יותר משום שהיא קמה בזכות תנועה אידאולוגית שתמיד הייתה מסוכסכת ומפולגת בתוך עצמה ולמרות זאת ועף על פי כן קם והיה , עם מעט מאוד שפיכות דמים פנימית. עם הרבה יותר דמוקרטיה ממה שאפשר היה לצפות. עם ההוכחה שחלומות יכולים להיות למציאות.

צילום: zeevveez

הרצל אמר – אפשר להתלונן מהיום עד הירח וזה בסדר, אבל אני ברשותכן פונה רגע לסוכה שבמרפסת, שם ישב לו אדון הרצל ויגלה שיש רחובות ובתים עבריים וטכנולוגיה עברית-גלובאלית. שחלק גדול ממה שרצה קרה וחלק עוד לא. שישראל היא ככלות הכל מדינת היהודים . שהרבנים מעורבים הרבה יותר ממה שרצה. שיש לנו חקלאות ורפואה שהיא אור לעולם אבל אנחנו גם מוכרים נשק למקומות רעים. שהילדים כאן מדברים עברית אבל יש עוד המון מה לעשות לשימור ושיקום הסביבה. שהנכסים הלימודיים של היהודים באים לידי ביטוי חדשני במיוחד ולצד זאת יש חקלאות שהולכת ומתמעטת ובכל זאת היא חדשנית ומביאה בשורה לעולם; בניגוד למה שחשבת הרצל, היינו צריכים חקלאים ומשקים. ובכל זאת, האדון הרצל יכול להשיג כאן שטרודל מעולה ולהכיר עוד המון מאכלים שלא היו בווינה. למשל שניצל עם חומוס בפיתה – מאכל שמסמל משהו שקורה רק כאן.

צילום: zeevveez

 

שטרודל, שניצל ופיתה – אז הייתי מגישה להרצל שניצל טוב וכדי לשמור על נימוסים טובים הייתי שמה את הפיתה, הצי'פס והחומוס בצד ומדגימה איך אוכלים אצלנו את השילוב הזה ומאיפה הוא הגיע. והייתי מכירה לו את השכנים שלנו מהבניין –עולים וצאצאים להורים מצי'לה, מרוקו, הודו, תימן, ארגנטינה, אוקראינה, בלגיה, רוסיה [ובטח עוד…] והיו באים השכנים כולם בהמונים ומספרים להרצל קצת על החיים שלהם ועל מה הם עושים. והוא היה יושב ובטח לא מאמין שזו לא אגדה. ולכולם יהיה מקום.

המלצה לסוכה ובכלל

לעולם לא ניכנע – מאחר וכל אלה לא יוכלו כנראה להגיע, אז אני מציעה לארח בסוכה ספר ומשם לקחת אותו ללילות החשוכים והארוכים שעומדים עלינו בקרוב – הספר "לעולם לא ניכנע" – אסופה מובחרת של נאומי צ'רצי'ל שאסף נכדו מתוך שמונת הכרכים המלאים של נאומי צ'רצי'ל כולם.

אני התחלתי מההתחלה – מהימים של צ'רצי'ל כקצין גיבור שברח מהשבי של האפריקנס במלחמת הבורים באימפריה הבריטית. והמשכתי לקרוא על כלכלה, מסחר, התחמשות, תקציבים, מדיניות חברתית, תרבות, שפה, מדיניות פנים וחוץ – כל מה שצ'רצי'ל כתב ונאם עליו בימים טובים ובימי בדידות, בימים של הצלחה מזהירה ובימים של בוז כללי ובדידות פוליטית קשה.

הספר הפך לעונג השבת שלי. הגעתי לסוף תקופת המדבר הפוליטי, בה התחילו הבריטים להבין שהנודניק התמהוני והפכפך אולי הצליח להבין משהו על היטלר וגרמניה שלו שאחרים לא כל כך הצליחו לראות. אני לפעמי עוצרת ומצטטת בקול לאיש שלי.

לא צריך אותי בשביל לדעת שצ'רצי'ל היה גאון, מנהיג, אדם ייחודי ואמיץ וחד שידע לראות תמונה גדולה והכיר פרטי פרטים וידע גם לשגות וללכת בדרך שלו. זה באמת המובן מאיליו. אבל מה שהספר מראה זה את העומק ורוחב היריעה שלו כפוליטיקאי, כאינטלקטואל וכאדם שהרחיק ראות אולי יותר מכל אדם בתקופתו/ תקופתנו.

אז עשו לעצמכם טובה ותארחו את נאומי צ'רצי'ל בסוכה שלכם ובחיים שלכם. זו תרופה נהדרת נגד פסימיות; צ'רצי'ל הוא דוגמה לכך שתמיד יש למין האנושי תקווה.

חג סוכות שמח.

שתפרוס מעלינו סוכת שלום. תמיד.

 

עוד על סוכות:

אי שם במדבר – על הסרט "אי שם באפריקה" וחג הסוכות באתר תרבות IL

קהלת, המים והסתירות – כמו בחיים. פוסט לסוכות. באתר תרבות IL

 

צילום: zachi dvira