נח על מים סוערים. אימא , תינוק ותיבה.

נח המותש

משפחה אחת ובעלי חיים רבים. שטים על מים סוערים.

משפחת נח העייפה מטפלת בשארית החיים וכוחה אוזל –

טיפול בחיות היום ובחיות הלילה, מזון מעובד ותרופות לחיזוק.

הכליאה והגשם הבלתי פוסק לא משפיעים על אף אחד לטובה.

השועל עצבני, הנמלה מטפסת על הקירות, האריה בסוגר

ונח מדדה עם דלי מים, חם מנמנם על ערימת קש  ויפת חותך ירקות לסלט ארנבים.

חכמים הבינו את קשיי החיים של נח, והמדרש קובע:

כל אותם שנים עשר חודש שעשה נח בתיבה, לא טעם טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה והעופות. שבשין לפילין וזכוכית לנעמה, ויש בהמות שאוכלות בשתי שעות בלילה, ויש אוכלים לשלש.

אמר רבי יוחנן:

פעם אחת היה נח נותן מזון לארי, והכישו והיה צולע, שנאמר 'ויישאר אך נח', שלא היה שלם.

(מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה – בראשית אות לז).

מסכן נח. לא רק שעבד קשה גם נשאר צולע כל חייו.

אמא, תינוק והמבול

נח המותש הרגיש את כל מה שאם צעירה ומבולבלת חשה ולרוב גם מה שאב צעיר עובר בימים ובלילות הראשונות להיותם הורים, רק שאשה גם ילדה ועברה שינויים הורמונליים והנקות. התחושה כי לעולם זה לא יגמר. היום והלילה מתערבבים והדרישות נמשכות ונמשכות. להאכיל/לנקות/להרים/להשכיב/להקים/להרתיח/למרוח/לנגב/ להאכיל/לנקות/להרים/להשכיב/להקים/להרתיח/למרוח/לנגב/ להאכיל/לנקות/להרים/להשכיב/להקים/להרתיח/למרוח/לנגב/

אם ידע נח את שפת החיות כפי שגורסים חלק מהמדרשים, חייו ודאי היו קלים יותק מחייהם של הורים טרוטי עיניים וחרדים, שאינם מבינים מדוע האדם הזעיר והחדש, ממשיך לבכות. ולבכות. ולדרוש. מי ידע שכך יהיה.

בני בכורי נולד בחורף ירושלמי במזג אוויר נפלא.

מיד עם הגעתנו הביתה החל חורף של ממש. גשמים וסערות. ואני והוא. כמו תיבת נח קטנה בעולם הגדול. אינני יודעת אם נח עבר הכשרה כלשהי לטיפול מוסמך בחיות עצבניות, אבל אני, צעירת המשפחה, לא טיפלתי מעודי בתינוק. בימים שבהם לא היה אינטרנט ובוודאי שלא רשת חברתית, ניסיתי לשיר לו שירים להניק תוך כדי קריאה במדריכים להורים שאמרו דבר והיפוכו וספרו על אהבה עזה שאני אמורה לחוש. ואני הייתי עייפה ובודדה. ומותשת . והמים לא קלו. ואפילו רעש של זברות ופטפוט תוכים לא היה. ומוסיקת התינוקות הרדומים הרדימה רק אותי. האדם הקטן נותר ער והימים התחלפו בלילות ומי זוכר איזה יום היום ומי אני בכלל בתוך ים הטיטולים/המוצצים/הבגדים/ הבכיות. איפה אני ומתי נוכל לצאת מהתיבה.

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:

נח לא לחם ולא התמקח עם אלוהים כאברהם למול סדום העומדת להיחרב.  הוא עשה מה שאומרים לו ובמסירות גדולה. כשביקרתי בספארי בסיור לילי והרחתי את מעונות האריות [רמז – מסריח] , הבנתי עד כמה היה נח אדם טוב. אמנם אין לאן לברוח בתיבה, אבל בכל זאת, אפשר לנצל איזה רגע של שינה חזקה ולזרוק את החיה למים.

אבל נח מתמיד. כמו אבא שצריך להאכיל/לנקות/להרים/להשכיב/להקים/להרתיח/למרוח/לנגב/ או כמו אמא שצריכה לעזור/להסביר/להביא/לקלף/לשטוף/ללכת/להרים/להושיב/לשיר/לספר/להכין/להרגיע/לנשק/ לחבק/לקלח/להריח/למדוד.

הסיזיפיות הולכת ונחלשת, ולומדים. אין יונה שמגיעה לבשר כי המים קלו אבל הנשימה הופכת חופשית, את עם עצמך על כוס קפה וספר. אף אחד לא קורא לך. אף אחד לא רעב ולא צמא, לא צריך שום דבר. וכמו תינוק את בעצמך לומדת ללכת. ואף יד קטנה לא אוחזת בך. ומה עושים עכשיו עם כל האוויר הפנוי הזה. ואיפה הקשת בענן.

Jacob_Maris_-_Bomschuit_op_het_Scheveningse_strand_1880-1899

Jacob Maris, ספינה על חוף Scheveningse, הולנד 1878

סירה קטנה, מים גדולים ונשים שמחות

סרטון האנימציה היפהפה הזה מתאר סירה קטנה על מים כאלה ואחרים. חבוטה, נשרטת, נפרמת, נהפכת, משתנה, נפגשת, מושפעת, משפיעה –וממשיכה.

הסירה כמשל.

זו סירת החיים כמובן . ואנחנו הקטנים שטים ושטים ופוגשים ונופלים וממשיכים. אם לא תצפו תחשבו שאני סתם בנאלית. אם תצפו תבינו שגם הרעיון הבנאלי ביותר יכול להיות אומנות של ממש.

והספינה הפמיניסטית- דתית שטה

הסירה הזו מזכירה לי את חברותי הפמיניסטיות הדתיות, החלוצות שלפני שנים המשיכו לחתור לבדן, תיבה קטנה ומסביבן יהום הסער. והן ממשיכות, המפרש נקרע, המשוט נחבל ובכל זאת. היום יש כבר צי קטן ונחוש. סירות גדולות וקטנות, מצולקות קרבות וכאלה שרק אתמול יצאו לשיט ראשון והן שלמות וברות. עד כמה שפמיניסטית דתיה יכולה להיות שלמה וברה.

השנה החלטתי לאסוף סיפורי שמחת תורה, כך שכל סירה קטנה תצטרף לשייט מר היב של סירות, ויום אחד תוכל להביט לאחור ולראות – פעם הייתי שם, הסירה הקטנה ההיא, ועכשיו אני משייטת לי מעדנות בשעמום נינוח עם שאר הקהילה שלי, ומי בכלל זוכר שהייתי צריכה להיאבק על הזכות לרקוד עם ספר תורה.

הספורים של כולנו עלו לאתר קולך והם כאן 

כך יהיו הימים. כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

Monet, Rising Tide at Pourville, צרפת 1982

Monet, Rising Tide at Pourville, צרפת 1882

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s