מי החמור כאן – על חמורים ובני אדם

 מי החמור כאן

בלעם יוצא לדרך בשליחות המלך בלק– לקלל את ישראל. הוא והאתון שלו בדרך והנה מלאך אלוהים עומד בדרך במטרה לעצור אותם.

לאלוהים יש חוש הומור מיוחד, ולכן האתון מצליחה לראות את המלאך, ואילו החמור האנושי, בלעם, עיוור לדרישת השלום האלוהית שחוסמת לו את הדרך.

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ: […] וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל:וַיִּפְתַּח יְהֹוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים:

ראש חמור, 400-500 לפנה"ס, אסיה, מוזיאון גטי

ראש חמור, 400-500 לפנה"ס, אסיה, מוזיאון גטי

אם האתון המסכנה לא הייתה חוטפת מכות זה יכול היה להיות משעשע –

היא מתעקשת לעצור כי המלאך עומד בדרכה, ואילו החמור בלעם מכה אותה.

ממש השראה לאנימציה משעשעת על חכמים יותר ופחות.

מרק שגאל, החמור הירוק, צרפת 1911

מרק שגאל, החמור הירוק, צרפת 1911

שרק והחמור היהודי

הסרט SHREK הוא המצאה יהודית. גם ההומור יהודי; הפגישה של שרק עם המשפחה הסנובית של פיונה מזכירה את הרומן שלי עם אנני, של וודי אלן; יהודי שלא נראה על-פי תו התקן הווספי במפגש קומי-טראגי עם האנינות הוואספית על ההתנשאות היותר והפחות מוסווית שלה. האוג כאחר האולטימטיבי, היהודי?

גם השם 'שרק' מקורו ביידיש –  'שרעקלאך' – איום ונורא. בסרט הראשון, שרק הבודד בטוח שהוא מסתדר לבד ויודע הכל הכי טוב. אבל לאט לאט מסתבר, שקול החכמה וההיגיון יוצא מפיו של חמוריקו חמוד ומצחיק, שאולי קצת מגוחך אבל יש לו לא מעט חכמת חיים.

אולי זה אני שמוצאת הקשר יהודי בכל דבר, אבל בגלל הקשרים היהודים ההדוקים של שרק, אני שואלת את עצמי הם האתון של בלעם לא התגלגלה לה לחמורון של שרק – אותו יצור חביב שאולי נחשב למטופש אבל רואה יותר טוב מהחכמים הגדולים.

חמורים אומנותיים

החמור היה המכונית המשפחתית, הטרקטור הביתי, צעצוע וחבר לילדי המשפחה. לכן ברכת יעקבל יששכר 'יששכר חמור גרם' אינה קללה; יעקב יודע עם מי ישלו עסק – יששכר בחור רציני, יודע לעבוד קשה ולקחת עליו משימות כשצריך, וכשלא – הוא לא יחפש לעצמו צרות וגם לא מחשבות מיותרות. כל אחד צריך איזה יששכר חמור בחיים שלו.

חמור מוזיאון ישראך

אולי בגלל הפונקציות הרבות שמילאו חמורים, יש כל כך הרבה דמויות אומנותיות של חמורים. גם ישו , לפי המסורת המזרחית, נולד בין חמור לסוס. הוריו מילטו אותו מאימת הורדוס על חמור. ויש את החמור המשיחי – כמה נחמד שהמשיח מגיע רכוב על החיה החביבה, הנאמנה, הנושאת בעול, בלי אצילות של סוסים ובלי רעש גדול – המשיח יבוא רכוב על חמור. 

הבאתי כאן את החמורים הנוסטלגיים של שגאל – סמל לעיירה היהודית הקטנה והנאיבית. החתן החמור צוחק על עצמו בהומור שגאלי אפייני – הנה אני כאן, איש העולם הגדול, אבל החמור של העיירה זה אני.

מרק שגאל, חמור וכלה

מרק שגאל, חמור וכלה

יש כאן חמורים עתיקים מאוד, שהיוו כאמור, חלק מחיי מהמשפחה בעת העתיקה.

גם פיקאסו הרבה לצייר חמורים, כחלק מהנוף הספרדי וכדרישת שלום מהבית. בנו יושב על חמור בתמונה פיוטית ופנטסטית, שמחברת תום ילדותי עם תום של כפר.

אחד החמורים היותר מפורסמים הוא חמורו של סנשו פנסה, המתנהל יחד עם בעליו ועם האביר המגוחך והמקסים מכולם – דון קיחוטה. פיקאסו תיאר אותם בגאונות ל קו שחור ופשוט לכאורה.

אולי רק משל היו. אולי הם מטושטשים באד החום הלוהט של צהריים ספרדים.

פבלו פיקסו, דון קישוט, 1955

פבלו פיקסו, דון קישוט, 1955

אייזק איזראלס תיאר טיול ורגני נחמד של ילדים על חמור, בימים בהם החמור הופך לשעשוע, ולא לחלק מהמשפחה. רק הנר הכפרי המחמר מזכיר לנו שחמור אינו רק משחק. התיאור , כמקובל באימפרסיוניזם, לוכד רגע אחד קטן, ובזה כוחו.

רכיבה על חמורים איזראלס הולנד

והצנע לכת עם אלוהיך

הפטרת בלק מספר מיכה, ובה הפסוק המופלא מכולם, תמצית התורה במשפט –

אחרי שהקב"ה שוב מזכיר שנמאס לו מהקורבנות ומנחלי השומן שזורם על המזבח- הוא מגיע לעיקר-

הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב;  

וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ,

כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט

וְאַהֲבַת חֶסֶד,

וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ.

[מיכה, ו , ח]

 

מפסוק זה נגזרו כל גזירות הצניעות החטטניות והפולשניות שאין כל קשר בינן לבין עיקרם של דברים.

מרוב צניעות למדנו לשתוק. לקבל עלינו בהכנעה מיני פולשנות וגם הטרדות.

משהו שכל אשה צנועה וסתם אשה מכירה.

ולא יפה לצעוק, ואת צריכה להיות ילדה טובה, ולא נעים, ולמה לעורר מהומות, בטח לא הבנת, את בטוחה, אולי נדמה לך, הוא בטח לא התכוון, זה לא יכול להיות, את ממש מביכה אותי, מה יגידו, יאשימו אותך, רק אל תספרי, ביקשת את זה, זה בגללך, זה מביך, למה את לא יכולה להיות כמו כולם, זה בגלל מה שלבשת, אמרתי לך לא ללכת לשם, זה לא ביג דיל, את עושה מכל זבוב פיל, זו לא הטרדה הוא סתם אדם נחמד, מילה שלך מול מילה שלו, למה שתקת, למה צעקת, למה קפאת, למה הסתרת, למה סיפרת, למי סיפרת, מה בדיוק קרה, מה.

השבוע החליטו נשים להתחיל לספר על התקיפות וההטרדות המיניות שהן עברו מילדות. כשהן היו ילדות בגן, בקולנוע, בבית של חברים, כשהן ישבו ליד קרוב משפחה מבוגר. במרפאה. באוטובוס. בחדר המנהל. בתנועת הנוער. בבית הספר. בצבא. בעבודה. ברכבת. במגרש המשחקים. כאילו נפרץ סכר וכל הכאבים המודחקים, הזיכרונות והפצעים התעוררו מחדש.

טרם הגענו להצנע לכת עם אלוהיך.

אנחנו כרגע בדרך ל – עשות משפט.

מקווה שהדברים יתקבלו ויביאו לאהבת חסד

ומשם נגיע להצניע לכת עם אלוהינו.

לא עם זולתנו, אלא עם עצמנו.

שזה, כמובן, קשה יותר מלהצניע את הזולת.

שבת שלום

פבלו פיקסו, פאול על חמור, צרפת 1923

פבלו פיקסו, פאול על חמור, צרפת 1923

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s