הבכי המוסתר של ההחמצה – יוסף וג'קסון פולוק לפרשת מקץ

תסבוכת והתרה

החיים הם תסבוכת של קשרים בין עבר להווה,
בין רצון להגשמתו,
בין חלומות למציאות.
אדם פועל ומהדהדים לו עברו ומשפחתו ואהבותיו וכל הדברים שאכזבו ולא עשה והיה רוצה לעשות.
וכל אותם קשרים בלתי פתורים.
ברגעים מכוננים מתעוררות הרוחות והוא כלוא בסבך הקורים האלה –
שלא ידוע היכן התחילו והאם יוכל להתיר אותם.
ההתרה –
רגע מכונן בכל טרגדיה, בכל מחזה, בכל סדרת טלוויזיה.
אולי אנחנו כל כך אוהבים התרות כי במציאות זה לא קורה כך.
בוודאי לא באופן חד וברור.
למלא את החלל – חללים נותרים בלי התרה
הנה למשל בסרט 'למלא את החלל' – נותרים החללים והתסבוכות וחוסר הבהירות-
מדוע רוצה בחורה בת 18 להתחתן עם הגיס המבוגר שלה:
כי היא נמשכת אליו?
כי זה מה שאימא שלה רוצה?
כי הוא הרבה יותר שווה מבחורים צעירים ופחות מנוסים ממנו?
כי היא אוהבת אותו – קצת? הרבה? לפעמים?
אולי כל אלה יחד, אולי כל אחד מהם ברגע אחר בחייה?
הגדולה של רמה בורנשטיין בעיני, היא בכך שהיא לא משחקת את משחק
קונפליקט-תסבוכת-התרה.
היא משאירה לנו את העבודה הקשה.
יוסף והחיים המסובכים
בפרשת 'מקץ' אנו בשיאה של התסבוכת –
יוסף החכם, מתיר החלומות, הרואה למרחוק;
יוסף המשביר לכל ארץ מצרים, העולה לגדולה מבור האסורים,
האיש שפרעה אומר לו –
אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
יוסף החכם והמוכשר המתיר את התסבוכת בחלומותיו של פרעה הגדול
ומציל את המצב הקיומי השביר של האימפריה המצרית הגדולה.
יוסף המתיר תסבוכות, אינו יודע כיצד להתיר את תסבוכת חייו הסבוכים בכאב גדול.
כמו ברומן גדול, גם בפרשת 'מקץ' מגיע העבר ורודף את הגיבור.
הוא יכול להתעלם מעברו אבל מגיע הרגע בו העבר מתייצב ודורש בשלומו.
אחיו הרעבים מגיעים למצרים לשבור שבר, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.
האחים רעבים לאוכל ויוסף רעב למשהו אחר –
נקמה? – בלבול? סערת רגשות?
כל אלה מן הסתם נמצא בהתנהגותו של יוסף.
הנה באו האלומות הרזות והעלובות של האחים והן משתחוות סוף סוף לאלומתו המזהירה של יוסף;
ואין שמחה בהגשמת החלום הזה.
ג'קסון פולוק, ארה"ב, Lavender Mist: Number 1, 1950

ג'קסון פולוק, ארה"ב, Lavender Mist: Number 1, 1950

התסבוכת של ג'קסון פולוק

סבך ההתרחשויות, קולות העבר, הצלחות ההווה וכישלונות ההווה הזכירו לי את ציורי ה-ACTION PAINTING של ג'קסון פולוק ( Paul Jackson Pollock 1912- 1956 ).
לכל מי שיטען שמדובר בסתם קישקוש ו-'גם אני יכול לצייר ככה' אומר, שנעשו ניסיונות לצייר 'סתם ככה' ולא עלה בידם אותה הרמוניה מקושקשת שעלה בידיו של ג'קסון פולוק. אפשר לנסות בבית.
פולוק היה פורס את הקנבס על הרצפה ומצייר, לטענתו באופן בלתי מודע. ממש כמו בחלום. הבלתי מודע שידע יוסף לפענח ופולוק מביא אלינו כדי שנחווה משהו מהבלתי מודע של כולנו.

אל תחפשו נושא או פיגורטיביות בציורים שלי, ביקש פולוק;

בניגוד ליוסף שידע לתרגם את החלום המבלבל למציאות,
העדיף פולוק להישאר בתחום המאתגר בו אין לדברים שמות וצורות ברורים.
פולוק חדל לתת שמות לציוריו ורק מיספר אותם,
כדי להגיע לציור טהור – שרחוק מהעולם הממשי עד כמה שניתן.
יוסף ניסה לחבר בין האידאה לבין המציאות.
ו רק כשבגר, הוא גילה שניתן לחבר אבל המפסיד הגדול הינו הוא-עצמו.
הטוטאליות של הגשמת החלומות גבתה מחיר כבד.
ג'קסון פולוק, ארה"ב, Number 8, 1949 (detail)

ג'קסון פולוק, ארה"ב, Number 8, 1949 (detail)

גם פולוק, בעל יכולת הרס עצמי לא מבוטלת, הצליח לגבות מעצמו מחיר הרסני של אדם טוטאלי,

אלכוהוליסט ואלים. סגנון אחר לגמרי מיוסף, כמובן.
למרות ההבדלים ביניהם, בעיני אין כציוריו של פולוק כדי לתאר את תסבוכת חייו של יוסף, כפי שהיא מופיעה בפרשת 'מקץ'.
וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה –
האדם ותסבוכת חייו;
כמה קשה לבכות את בכי ההחמצה מול האחים שלך.
ג'קסון פולוק, ארה"ב, Full Fathom Five 1947

ג'קסון פולוק, ארה"ב, Full Fathom Five 1947

מצגת על האומן בפעולה מתוך המגזין LIFE
ולמי שחושב שמדובר בקשקושים מומלץ לקרוא מאמר על כלים להבנת אומנות אבסרקטית [רק נאמר בסוגריים שיש כל כך הרבה אומנות גרועה פיגורטיבית, שהסיבה שלא מכירים אותה היא כי היא גרועה – הולנד של המאה ה-17 מלאה הפורטרטים גרועים במיוחד, למשל]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s