אור ואומנות – אורות הכרך – פוסט שני לחנוכה

המהפכה התעשייתית והשינויים הטכנולוגיים מביאים לגדילתה של העיר.

רבים יותר ויותר ימצאו עצמם נוהרים לערים לחפש פרנסה, לברוח הדלות של הכפרים ולנסות להתפרנס בכבוד.
באומנות המודרנית יהיו שיעריצו את הקדמה הטכנולוגית (כדוגמת הפוטוריסטים) ויהיו מי שיתרפקו על ימי הכפר ומלאכות היד של העבר (כדוגמת ארט נובו', ARTS AND CRAFTS).
רבים מהאומנים יתמקדו באדם העירוני המנוכר, הבודד בין נחילי האדם והאורות העליזים של מוקדי הבידור והעושר העירוני.
 
אדגר דגה ואורות הבמה
 
הצייר הצרפתי-אמריקאי אדגר דגה (Edgar Hilaire Germain Degas 1834-1917) שייך לקבוצת הציירים האימפרסיוניסטיים, למרות שהוא דגה – גם אימפרסיוניסט וגם מעבר לזה. יש שיאמרו נטורליסט. דגה הרבה לצייר את אנשי העיר – משרתות קשות יום המתקלחות בסוף יום עבודה, כובסות ושותי רעל האבסינט חסרי התקוה.
הוא ידוע לא מעט בזכות ציורי הרקדניות שלו, אותן ליווה בשעות האימון הארוכות בסטודיו, בצד הבמה וכשהן במלוא תפארת הפנטזיה שעליה עמלו כל כך – מרחפות על הבמה באסתטיות מושלמת.

 

אדגר דגה,  חזרת הבלט על הבמה , צרפת, 1874

אדגר דגה, חזרת הבלט על הבמה , צרפת, 1874

הציור שכאן, חזרת הבלט על הבמה , החזרה הגנרלית אם תרצו, מצויר בפלטת צבעים צנועה, המזכירה את הצילומים של התקופה; צילומים שמהם הושפע דגה באופן עמוק. גם חיתוך התמונה מזכיר צילום, ובכלל, סצנות עירוניות מושפעות מהצילום, כפי שנראה גם אצל הופר.

הזוית המיוחדת מראה לנו את הבלרינות שעל הבמה, את אלו שמחכות לתורן להופיע ואת מנהל הלהקה, הצופה ברקדניות. כאילו לכדה מצלמה אקראית רגע אקראי שהופך לזוהר בבוהק לבן – בוהק האור המלאכותי המשתקף בשמלות הלבנות.
המונו כרמיות של התמונה והאור הבוהק רק מעצימים את האנושי שבדמויות הרקדניות – אור וצל, זוהר ועמל, קלילות-כביכול ומתח, התכוונות ודיוק מול תנועה אקראית, בלתי מודעת.
ון גוך והעושר הצבעוני של האור
 
בית הקפה בעיר ארל שבדרום צרפת בו צייר ון גוך את היצירה הזו, עדיין קיים והוא מוקד עליה לרגל למעריציו של האומן הבודד, שמכר בחייו ציור אחד בלבד.
כל דבר שאנסה לומר על האור הצהוב , על הצבעים הזוהרים, על האימפסטו – הפיסוליות של תמונותיו של ון גוך – כל דבר שכזה ידהה ויחוויר אל מול העוצמה של המפגש הממשי עם יצירותיו של ון גוך.
נוגע ללב לחשוב על האיש המיוסר והבודד, המצייר אנשים היושבים יחד בבית קפה או מטיילים בצוותא ברחוב. והוא לבדו.

 

וינסנט ון גוך, מרפסת בית הקפה בלילה, ארל', צרפת, 1888

וינסנט ון גוך, מרפסת בית הקפה בלילה, ארל', צרפת, 1888

במכתב לאחותו מתאר ון גוך את תהליך היצירה של התמונה הזו. הוא ניסה לצייר שמיים מגוונים, רבי צבעים ולא שחורים כמקובל באומנות. את הציור הא צייר ישירות על הקנבס, ללא הכנות. זאת משום שון גוך רצה להגיע לצבע המדויק של הלילה ובעיקר לעושר הרב של צבעי האור – הצהובים והכתמוים השונים, שעלולים היו להשתכח ממנו אילו צייר רק טיוטא וחיכה לצייר את הציור כולו בסטודיו שלו.

 האור החי , המהמם בחוזקו, המאיר אכל אולם בו מוצגת תמונה של ון גוך – מעיד שטוב עשה ון גוך וטוב שלכד את האושר של האור עבורנו.
ון גוך ב-GOOGLE ART כאן
הופר והבדידות העירונית
 
אדוארד הופר ( Edward Hopper 1882-1967) מגדולי הציירים האמריקאים , הוא צייר של הרוח האמריקאית העצובה: נופי הכפר ובעיקר אנשי העיר מתוארים בריאליזם קולנועי, כשהם בודדים באור המלאכותי של אורות הכרך ובעיקר – הם בודדים גם כשהם זה עם זה, כשהם יוצאים לבילוי.
הופר בחר להתעלם מהזרמים המופשטים ששטפו את עולם האומנות בזמנו, והמשיך בדרכו. בימיו אומנותו הייתה מוערת פחות מכפי שהיא כיום; רבים מהסרטים האמריקאים העוסקים בעיר מושפעים מהופר בעיצוב ובזויות הצילום – זה לא הופר שלמד מהם, אלו אנשי הקולנוע שלמדו מהופר.
הופר מאפשר לנו להציץ מבעד לחלון, כמו היינו נוסעים ברכבת תחתית העולה לעיר או כמו היינו בין אלפי הממהרים ברחובותיה של העיר הגדולה. הלילה והאור המלאכותי מעצימים את הבדידות של דמויותיו. זהו איננו אור חומל, אלא אור החושף באופן אכזרי את הבדידות האנושית; מילות שיר החנוכה  'כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן'  נשמעות לועגות ונלעגות כשמביטים בציורי הלילה של הופר.
הופר חושף את העצב דווקא במקומות בהם האדם אמור לבדר עצמו, כמיטב המסורת האמריקאית: תיאטרון, קולנוע או בית קפה. גם במקומות האינטימיים ביותר, בין בני זוג, בביתו של האדם פנימה, נמצא את הנשים והגברים של הופר מתקשים ליצור קשר, בודדים ומכונסים בעצמם.
העיר של הופר – ריקה. ריקה מאנשים וריקה מחמימות.
מאורח יותר יבואו הריאליסטים מבין הציירים האמריקאים והקולנוענים ויאמצו את הופר כאב המייסד של העיר הריקה מאנושיות.
הלילה, כאמור, ואור נורות החשמל, מעצימים את התחושה הקשה ומציגים בפנינו סצנה מתוך הטרגדיה האנושית.

אתר מקיף על הופר נמצא כאן 

מקבץ מרשים וגדול של יצירותיו נמצא באתר הזה 

אדוארד הופר, אוטומט, ארה"ב 1927

אדוארד הופר, אוטומט, ארה"ב 1927

אדוארד הופר, סרט ניו יורקי, ארה"ב, 1939

אדוארד הופר, סרט ניו יורקי, ארה"ב, 1939

אדוארד הופר, חלונות לילה, ארה"ב, 1928

אדוארד הופר, חלונות לילה, ארה"ב, 1928

מונדריאן והעיר השמחה

פיט מונדריאן (Pieter Cornelis "Piet" Mondriaan 1872-1944) הוא מראשוני האומנים המופשטים במערב – לאט לאט נפרד מונדריאן מהצורות המוכרות וחתר לקויים הבסיסיים, שבהם ראה דבר-מה נעלה, מעין דת.

באחת היצירות המפורסמות שלו, כשעוד נתן לתמונות שמות ספציפיים, מתאר מונדריאן את מנהטן מלמעלה – היצירה נקראת 'ברודווי בוגי-ווגי' מרצדים אורות העיר ואנו צופים בהם מלמעלה. קצת כמו מסיבות החנוכה הזוהרות בגני הילדים…

אלו אורות תזזיתיים ושמחים, כמעט נוצרת אשליה של תנועת שלטי הניאון של ברודווי, בקצב הבוגי-ווגי.
פיט מונדריאן, ברודווי בוגי-ווגי, 1943

פיט מונדריאן, ברודווי בוגי-ווגי, 1943

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s