שבת שירה וט"ו בשבט

שבת מיוחדת השבת הזו.

שבת שירה יחד עם ט"ו בשבט ומיד לאחר בחירות מאתגרות.

אני תמיד מרחמת על בני ישראל המסכנים, עבדים בני עבדים, שנזרקים אל המדבר,

ולמרות שירותי השמרטפות ההדוקים של אדם ואלוהים,

עדיין מתגעגעים לבית הרע שהם עזבו.

הנילוס נראה בחלומות שלהם מנצנץ בהרבה

והמדבר שסביבם רק מעצים את הגעגוע.

הפחד, חוסר האונים, התלות

ולעומתם בקיעת הים ושירת מרים.

כל אלה מגיעים יחד עם ט"ו בשבט-

הירוק שסביב, הפריחה והנטיעה

אל מול המדבר של בני ישראל.

שירת מרים

מרים שרה את שירת הים שלה, אחרי שירת הים של משה-

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:

אף מילה על שירת נשים ועל הקבועה כי קול באישה ערווה.

בילדותי לעגנו לחרדים על יחסם הארוטי לשירת נשים, והנה כולם הפכו לחרדים.

רק מרים מסרבת.

אני מביאה לכאן את שירתה הפעמונית של אתי אנקרי,

ששרה שירה דתית צלולה ומדויקת.

שירת אתי.

 

ט"ו בשבט

הרב זאב יעבץ היה מי שהחליט על מנהג הנטיעות בט"ו בשבט.
הוא עשה זאת עם תלמידיו בזיכרון יעקב,
ואחר כך החליטה הסתדרות המורים לאמץ את המנהג.
הרב יעבץ חיפש דרך לחינוך יהודי-דתי,
שיהיה שונה מהחדר המסורתי ויחבר מקורות להתחדשות הישראלית.
אחר-כך טושטש קצת העניין, ונדמה שנטיעה היא עניין חלוצי בסגנון העלייה השנייה.

אני קצת הופתעתי לגלות שכך נראה זאב יעבץ וכך חשב, כי הנטיעות נקשרו אצלי לחלוצים במכנסיים קצרים.
הרב יעבץ גם הבין שליצור כאן תרבות זה אולי דבר חדש, אבל יש גם מה ללמוד ממה שהגויים עושים וחיבר את כל אלה יחד למנהג המקסים של הנטיעות. וכך הוא כתב:

למען חבב את הנטעים… 
יש לבית הספר לעשות יום טוב 
את היום אשר נועד מימי קדם בישראל 
לראש השנה לאילנות. 
לערוך בו במערכת ברוב חן והדר 
את העצים, הנטעים, השושנים והפרחים, 
ככל אשר יעשו בארצות אירופא בראשון לחודש מאי.

(הרב זאב יעבץ – 'הארץ', ירושלים, תרנ"א)

הרב יעבץ הכיר את המקורות וחיבר יפה בין חדש לישן,

 בין זיכרון יעקב המושבה לבין מדרשי הנטיעה.

הוא ודאי הבין כי חדלנו לחכות למשיח ועלינו לעסוק בנטיעות,

כמו שהבין אדריכל השיקום שלאחר חורבן הבית, הלא  הוא יוחנן בן זכאי:

רבי יוחנן בן זכאי היה אומר:

אם הייתה נטיעה בתוך ידך

ויאמר לך: הרי המשיח!

בוא ונטע את הנטיעה

ואחר כך צא והקבילהו

(אבות דרבי נתן, נב)

 

אומנות של קיימות ושירת הטבע

הדאגה להמשך קיומו של עולם ולאיכות חיינו , התופעה הנקראת קיימות,

הביאה לאומנות מקיימת –

אומנות סביבתית

מוזיאון וירטואלי לאומנות סביבתית אפשר לפגוש כאן

עבודות של אומנות סביבתית סביב נושא העצים – מומלץ מאוד כאן

אני אוהבת את שירתו של עודד פלד, אקו פואטיקה מקומית,

שהיא למעשה תפילה חסידית – בתוך הטבע מתגלה האלוהי:

אני רואה הר

אֲנִי רוֹאֶה יַעַר

אֲנִי אוֹמֵר: אֱלֹהִים,

עֲשֵׂה אוֹתִי צְוִיחַת צִפֳּרִים, רוּחַ בָּאֲמִירִים

אֲנִי רוֹאֶה גֶּשֶׁם

וְאוֹמֵר: עֲשֵׂה אוֹתִי צָלוּל וְזוֹרֵם

 אֲנִי רוֹאֶה הַר

אֲנִי אוֹמֵר: אֱלֹהִים,

עֲשֵׂה אוֹתִי הַר

 *  *

[שיר ללא שם]

לִפְעָמִים

תּוֹךְ תְּפִלָּה בְּבֵית –

הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַטֶּבַע

(מִמַּעֲמַקֵּי יַעַר קְרָאתִיךָ,

רַגְלַי מוֹדְטוֹת מֶרְחַקִּים)

אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ

הַטּוֹבָה הַמְנַדְלֶ"נֶת

עַצְמָהּ לָדַעַת

וְיוֹדֵעַ

שֶׁאִלּוּלֵי פַּעַם

יוֹשֵׁב אֹהָלִים

וּבֵן מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים

לֹא הָיִיתִי נוֹשֵׁם

בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא

חוֹלֵם מִזְבְּחוֹת אוֹר